במכינת תלם יש לנו מסורת, הדלקת נר ראשון של חנוכה עם ההורים אחרי יום שיא התנדבותי – מאירות את חולון ואת יפו. השנה, בעקבות המלחמה, לא יכולנו לקיים את הדלקת הנר עם ההורים, אבל מנהלת שלוחת חולון לירון גרינברג – החליטה לשתף את ההורים בחוויה המרגשת דרך המילים. לירון תיארה כל כך יפה את התהליך האינטנסיבי שהמכיניסטיות והמכיניסטים שלנו עוברים במכינה:
"השנה לאור המצב החלטנו לא לקיים את הערב המשותף אבל חשבתי שיהיה נחמד לחלוק איתכםן מה הייתםן רואות ורואים אם הוא היה קורה. הייתםן פוגשים את ילדיכםן אחרי יום התנדבות ארוך, עם ילדים, עם בעלי חיים, עם קשישים עם מוגבלות שכלית, באריזות מזון, ובעבודת אדמה בחווה החקלאית של חולון. הםן גם האירו את חולון בצעדה והדלקת נרות משותפת עם קהילת קודש וחול שהיא הקהילה הרפורמית שלנו בחולון. הייתן רואות שהם עייפים אבל הייתן רואות גם את הסיפוק ואת תחושת ההצלחה מהפקת יום שיא כזה בעצמם – הם תכננו, הזמינו ציוד, מצאו וקבעו עם מקומות ההתנדבות, בנו פעילויות ותפאורה וניהלו את היום הזה כמעט לגמרי בעצמםן, אנחנו בעיקר הסתכלו והתמוגגנו. הדבר הנוסף שהייתם רואים זה את הקבוצה שהן חלק ממנה, את המשפחה שהן יצרו לעצמן, המרחב שהפך למרחב בטוח וחם עבורן, בו הן תומכות אחת בשניה, דורשות אחת מהשניה וגדלות יחד. הילדות והילדים שהגיעו אלינו בתחילת ספטמבר התבגרו, הם מנהלים חיי יומיום עמוסים מאוד (מ7 או 8 בבוקר בכל יום) ועד 22 בלילה, בו כל יום הם בוחרים לקחת חלק אקטיבי בחיי המכינה, לכל אחד ואחת יש תפקיד בניהול השוטף של המכינה וגם בקבוצה עצמה, הם ייחודיים וכישרוניים, רגישים ואכפתיים, חכמים ומחויבים כל אחד ואחת כפרטים אך יחד כקבוצה הם אפילו יותר טובים.
הערב ציינו את סיום השליש הראשון של השנה והקבוצה הזו, מחזור ז' של המכינה בחולון היא קבוצה יוצאת דופן, באכפתיות, במחויבות, ברגישות וברצון האמיתי שלה לעבור תהליך משמעותי יחד. זו השנה השביעית שלי בעולם המכינות ואני חושבת ומאמינה שזו תהיה אחת הקבוצות הכי טובות שהיו לי, שתהיה להםן שנה מדהימה כפרטים וכקבוצה ושהםן יגשימו ויפתחו את עצמםן וינצלו את השנה הזו היטב. סיפרתי גם להםן היום שכמעט בכל שבוע אנחנו כצוות אומרות את המשפט – איזה מזל יש לנו, איזה כיף שזו העבודה שלנו ואיזו שנה מעולה הולכת להיות לנו. תודה לכםן עליהןם ועל האמון."
